זהב – המתכת שאינה מחלידה ומצליחה לשמור על הברק והיופי שלה גם לאחר שנים ארוכות. שמה של המתכת נקשר באגדות רבות, ולאורך ההיסטוריה רבים הקריבו את חייהם כדי למצוא את הזהב ואף ניסו לשווא לרתום את תורת האלכימיה כדי להפיק אותו מעופרת פשוטה. ממטבע הזהב הראשון ועד היום הזהב ממשיך לשמור על כוחו בתחומים רבים. […]

זהב – המתכת שאינה מחלידה ומצליחה לשמור על הברק והיופי שלה גם לאחר שנים ארוכות. שמה של המתכת נקשר באגדות רבות, ולאורך ההיסטוריה רבים הקריבו את חייהם כדי למצוא את הזהב ואף ניסו לשווא לרתום את תורת האלכימיה כדי להפיק אותו מעופרת פשוטה. ממטבע הזהב הראשון ועד היום הזהב ממשיך לשמור על כוחו בתחומים רבים. הוא משמש למסחר, לנוי, לייצור רכיבי אלקטרוניקה, לייצור תכשיטים וכן – גם לייצור מדליות.

ממציא הדינמיט שהחליט לחלק זהב

מבין כל הפרסים והמדליות המחולקים מדי שנה בעולם, הנחשבים ביותר הם כמובן פרסי הנובל על שם הכימאי והתעשיין, ממציא הדינמיט, אלפרד נובל. פרס, שאם נאמין לסיפור המיתולוגי, לא היה נוסד כלל לולא עיתונאי אחד היה בודק את המקורות שלו. בשנת 1888, לודוויג נובל, אחיו של אלפרד נובל נפטר. עיתונאי צרפתי, שכנראה לא ידע להבדיל בין האחים, ספד לו תוך שהוא מאשים אותו בהרג המוני וחותם במשפט “Le marchand de la mort est mort” או בעברית “סוחר המוות מת”. על פי האגדה, משראה אלפרד נובל את ההספד הציק לו מצפונו, והוא החליט להקים קרן שתעניק פרסים להישגים משמעותיים שתרמו באופן יוצא דופן לחברה האנושית. אלפרד נובל (האמיתי!) נפטר בשנת 1896 אך הקרן שהקים ממשיכה להעניק מדי שנה (מאז 1901) פרסים למצטיינים בתחומים שונים: בכימיה, ברפואה, בפיזיקה, בספרות, במדעי הכלכלה, וכן – קרן ממציא הדינמיט מחלקת זהב גם למי שתורם לקידום השלום.

הכל זהב

בזכות עמידותו של הזהב והיכולת לעבד אותו בקלות יחסית, הפכה מתכת זו למובילה בייצור של תכשיטים בכלל ושל טבעות אירוסין מעוצבות בפרט. לאומני התכשיטים היה נוח מאוד לעצב את המתכת הרכה למגוון של עיצובים עדינים ומרשימים, אך לא פחות חשוב מכך – הזהב שנשמר היטב נתפס כמעין סמל לנישואים עצמם; כמו הזהב, גם הנישואים הם לכל החיים.

אולי בשל תכונת הנצחיות של הזהב נבחרה מתכת זו לשמש גם לצורך ייצור מדליות פרס נובל. אחרי הכול, זהו נחשב לפרס היוקרתי ביותר המוענק לכל אלו שהקדישו את חייהם לקידום האנושות בתחומים שונים. ואכן, כאות הערכה להישגים אלו, ערכן של מדליות הנובל אינו רק סמלי. עד שנת 1980 מדליות פרס הנובל שקלו 200 גרם והיו עשויות מ-23 קראט זהב. מאז המשקל ירד מעט ל-175 גרם (ו-185 למדליות בתחום של מדעי הכלכלה) אך הן עשויות מ-18 קראט זהב.

 

טבעות אירוסין מעוצבות

 

יצירת אומנות בפני עצמה

כיאה לפרס על הישגים נדירים ויוצאי דופן, גם מדליות פרס הנובל זוכות ליחס מיוחד. הן מיוצרות אחת אחת בעבודה ידנית תוך הקפדה על תהליכי בקרת איכות יסודיים. הן גם לא זהות אחת לשנייה לחלוטין. אומנם על כל המדליות תוכלו למצוא את דיוקנו של אלפרד נובל אבל בצידה השני של המדליה העיצוב עשוי להיות מעט שונה. בדרך כלל יופיע כיתוב בלטינית ” Inventas vitam iuvat excoluisse per artes” הלקוח מתוך יצירתו של המשורר הרומי וירגיליוס ומשמעותו בתרגום חופשי “שיפור חיי האדם דרך גילוי האומנויות”.

אך כיתוב זה עשוי להשתנות, ומלבדו מוטבעים גם סמל או תמונה שנבחרים בהתאם לתחום שבמסגרתו פעל מקבל הפרס. לדוגמה, המדליה של פרס נובל לספרות מציגה תמונה עדינה ומדויקת של היושב תחת עץ הדפנה ומאזין לשירתה של מוזה. לעומתה, על המדליה של פרס נובל לשלום מוטבעת תמונה אחרת – קבוצה של שלושה גברים המחזיקים זה בזה, ואף הכיתוב שלה מעט שונה “Pro pace et fraternitate gentium” ובתרגום חופשי “לשלום ואחווה בין בני האדם”. אך לצד העיצובים הייחודיים, כל מדליה גם עוברת חריטה אישית המופיעה בצד האחורי של המדליה (לא בצד הדיוקן אלא בצד התמונה) או על שולי המדליה.

גם הכסף מדבר

אבל חכו! לא הכול זהב! לצד המדליות היוקרתיות מקבלים זוכי הפרס גם תעודה מרשימה ומענק כספי משמעותי – 10 מיליון קרונות שהן כ-1.1 מיליון דולר. כאשר המטרה היא שהפרס ישמש להמשך המחקר בתחום. כל אלו מוענקים לזוכים ב-10 בדצמבר מדי שנה, היום שבו אלפרד נובל הלך לעולמו. ואם יש לכם ספק, מלבד הפרסים, עצם ההשתתפות בטקס הנובל מהווה כבוד גדול בפני עצמו והיא כוללת גם את ההשתתפות בנשף השנתי והמפואר שמארגנת הקרן.

אך מאז הקורונה לעומת זאת, דברים מתנהלים קצת אחרת. המגיפה העולמית הגיעה גם לטקסי פרס הנובל, והפאר וההדר שמאפיינים כל כך את הטקס הזה נדחקו הצידה. ועדת הפרס הודיעה בספטמבר כי הזוכים בפרס יקבלו את הפרסים והתעודות כל אחד במדינתו, ובמקום הטקס הגרנדיוזי נאלץ להסתפק בשידור סטרימינג. כן כן, מסתבר שגם פרס יוקרתי כמו הנובל אפשר לקבל באמצעות שיחה בזום.

פרס נובל ומלחמת העולם השנייה

פרס הנובל הוענק לאורך השנים לזוכים רבים, כאשר מטרתו הייתה לעודד מחקר ויצירה שיקדמו ויטיבו את מצב החברה האנושית. אך כידוע המאה ה-20 ידעה תהפוכות היסטוריות לא פשוטות ואירועים טראומתיים שהמרכזי שבהם היא מלחמת העולם השנייה. השפעת אירוע זה, עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, לא פסחה גם על פרסי הנובל. תחת משטר האימה של אדולף היטלר אסור היה להבריח זהב מחוץ למדינה, וכל ניסיון לעשות כן נחשב לבגידה במולדת הגרמנית. אך שלושה זוכי פרס נובל שהתנגדו לשלטון הנאצים חששו שמא המדליות יפלו לידיו המשטר. מקס פון לאואה, ג’יימס פרנק ונילס בוהר היו כולם פיזיקאים זוכי פרס נובל (שנים 1914, 1925 ו-1922 בהתאמה) שהביעו בגלוי את מחאתם נגד השלטון בגרמניה. כדי למנוע מהמשטר הנאצי לגזול את המדליות מקס פון לאואה וג’ימס פרנק הפקידו אותן במכון של בוהר לפיזיקה תיאורטית שבקופנהגן, אך מהלך זה התברר כבעייתי כאשר דנמרק נכבשה על ידי הנאצים ב-1940. בוהר היה נתון בסכנה גדולה בשל היותו דני ממוצא יהודי, והוא ידע שעליו לפעול מהר אם ברצונו למנוע מהנאצים לקחת את מדליות שעליהן היו חרוטים בגלוי שמות המתנגדים לשלטון. המדליות הותכו, אך בתום המלחמה הזהב נמצא וקרן פרס הנובל העניקה למועמדים מדליות חדשות.